הקהילה האתיופית בישראל

מאחר ובמהלך השנים הקהילה היהודית האתיופית, חיה בנפרד מקהילות יהודיות אחרות (בשונה מקהילות יהודיות באירופה, צפון אמריקה או צפון אפריקה), אז הן לא השתייכו לקהילה הרבנית ויצרו לעצמם מסורות וחגים מקומיים.

למשל, הם יצרו את חג הסיגד אשר נחגג בכ"ט בחשוון ומבטא את הקשר שבין יהדות אתיופית וארצות האסלאם, ובין היתר את הקשר שנוצר בין עם ישראל לאלוהים במעמד הר סיני. החג מציין את חידוש הקשר והברית.

בכל ראש חודש, נהוג לערוך ארוחה גדולה ולקיים תפילות שונות, ובא' בתשרי, נהוג לחגוג את בריאת העולם, שכן זה היום נטען שאלוהים ברא את האדם. חג זה נקרא "זריחת האור" (ברהן סרק).

מעבר לכך, הרי שבקהילה האתיופית, אנשי הדת המובילים נקראים "קייסים", כהנים. הם אלו שמנהלים את התפילות, מתרגמים אותן, עוסקים בדיני אישיות ומכריזים על מועדי החגים השונים.