הקהילה האתיופית יצרה את חד הסיגד אשר נחגג על ידי בני הקהילה בישראל גם היום, אחרי שהם עזבו את אתיופיה ועלו ארצה, והם יכולים לחגוג את חגי ישראל כמו כולם. במהלך השנים, חג זה הפך להיות רחב עם נוכחות לא רק של בני הקהילה. לא מעט אנשי ציבור, פוליטיקאים וכן התקשורת מציינים אותו בדרכים שונות.
מנהגי חג הסיגד, כפי שנוכל לראות בהמשך הוא הם ממגוון רחב של העדה האתיופית מנהגים אשר מציינים במשך שנים רבות, עוד מהימים בהם הקהילה חיה באתיופיה. בדומה למנהגים אחרים, גם הם מקושרים עברו שינויים עם הזמן, בין אם זה בגלל שינויים במקום, שינויים חברתיים, כלכליים ואחרים. אין ספק שגם העלייה ארצה הביאה לשינויים, בפרט אצל הצעירים והצעירות בקהילה.
מה מקורו של החג
מקורו של חג הסיגד הוא בכוונה לציין את חידוש הברית בין אלוהים לבני הישראל, כפי שעשו עזרא ונחמיה, אחרי שיבה לציון מגלות בבל עוד במאה השישית לפני הספירה. הטקסים הנערכים במהלך החג, מציינים את החרטה שהביעו עזרה ונחיה והרצון שלהם בחידוש הברית. מקורו של שם החג, הסיגד, הוא השטחות, כלומר סגידה, תינה.
חג הסיגד נחגג כאמור על ידי הקהילות היהודיות באתיופיה, הקהילות המוכרות גם בשם "ביתא ישראל". מעבר לכוונה לציין את חידוש הברית, הרי שהחג גם מציין את הכיסופים והערגה לציון והרצון לעלות ארצה. זו אחת הסיבות שהחג נחגג גם היום בקרב עולי אתיופיה, כהודיה על כך שהם חיים בציון, וכן בעבר שימש החג הוכחה לקשר שבין יהודי אתיופיה לארץ ישראל.
חג הסיגד נחגג בבכ"ט במרחשוון, חמישים יום אחרי יום כיפור, ובכך זה תואם את חמישים היום שבים פסח לחג שבועות. אם בתורה שבועות מצויין כח הקציר, הרי שבאתיופיה זה מועד הזריעה. בשביל לקיים את מצוות הביכורים, קבעו חג שבועות שני, אשר נערך שבעה אחרי יום כיפור. כך נוצר גם קשר בין החג לחגים אחרים אשר מצוינים ונחגגים על ידי קהילות ישראל, יום כיפור, סוכות ושבועות.
כיצד חוגגים את החג?
באתיופיה נהגו החוגגים לעלות על הר גבוהה בתהלוכה ארוכה, תוך כדי נשיאת אבנים על גופם, רמז לכניעתם בפני האל. על ההר הם ערכו תפילות וערכו צום.
בישראל, החג הוא מקור התכנסות של כלל יוצאי הקהילה, אשר עולים לירושלים, נאספים בטיילת ארמון הנציב או בכותל המערבי, עורכים תפילות וכן צמים לפחות חצי יום.
