גם בקרב הקהילה האתיופית אשר חיה בישראל, יש מנהגים מסוימים אשר נוצרו במהלך השנים באתיופיה, עברו מדור לדור, וכשעלו ארצה הם הביאו אותם איתם. צריך לזכור, שבשונה מקהילות יהודיות אחרות, כמו אלו אשר ישבו באירופה, רוסיה, צפון אפריקה, המזרח התיכון או צפון אמריקה, הרי שהקהילה היהודית באתיופיה היתה מרוחקת מקהילות אחרות, וכן היא לא השתייכה לקהילה הרבנית. לכן במידה רבה, הם היו צריכים לייצר מסורות מסוימות אשר התאימו להן, וקשרו אותן כך או אחרת, גם לסביבה וגם איפשרו להם לשמור על הקשר ליהדות.
לפני שנציג דוגמאות של מנהגים אתיופיים מקובלים, צריך להדגיש מאחר ויש קהילה אתיופית גדולה בישראל, אזי שאפשר למצוא מקומות שונים בהם נחגגים המנהגים השונים וגם ניתן ללמוד עליהם בצורות שונות. כך למשל, אפשר לפנות אל מסעדת חבש בתל אביב, גם בשביל לחגוג וגם בשביל ליהנות מאוכל מקומי, אשר מוגש באירועים אתיופים שונים.
אילו מנהגים קיימים בקרב הקהילה האתיופית
כאמור, אפשר למצוא אצל העדה האתיופית מנהגים שונים. הבולטים שביניהם הם מנהגי חג הסיגד. מדובר בחג מיוחד אשר נחגג באתיופיה במשך דורות רבים, ונועד לסמל את חידוש הקשר שבין עם ישראל לאלוהים. במהלך החג היה נהוג לעלות על הר גבוה, לשאת אבנים כאות חרטה ובקשת מחילה מהאל, וכשהגיעו אל ראש ההר, היו מתפללים וצמים.
היום לעומת זאת, עולים האתיופים אל ירושלים, מתכנסים ברחבת ארמון הנציב או ברחבת הכותל ושם עורכים תפילות המוניות. ישנם אנשים שצמים חצי יום.
ישנם גם מנהגים ספציפיים שקשורים לאנשי דת בכירים. כך למשל, הקייסים האתיופים, שומרים על מנהג המקום ונוהגים ללבוש חליפות לבנות וכובעים מיוחדים. זאת להבדיל מרבנים מקומיים, אשר לובשים חליפות או בגדים "מערביים". כמו כן, הלכות השבת הן שונות מאשר ההלכות הרגילות, כך למשל, אסור לצאת מהבית, אסור לכעוס וכן יש להעניק לחם לאנשים שאין מה לאכול. גם נוסח התפילות הוא שונה ממה שמוכר בקרב עדות ישראל אחרות.
