אברהם אדגה

שתף :

December 25, 2011

" אם פעם טרחנו קשות להיכלל ברשימת המוזמנים, כהיום אנחנו בורחים מכל אדם המחזיק תיק כבד באירועים כדי שלא ישלוף הזמנה וידביק לנו על כף היד "

הגיע העת לומר די ולהתמרד למען הילדים ולמעננו אנו.פעם לא אחת חיכנו בכיליון עיניים שיום חמישי בוא יבוא. זה היה בעידן אחר שעוד לא המצאנו את שיטת האירועים הכפולים. וזה היה בעידן שרק בימי חמישי קיימנו אירועים. עידן שבו אנשים אהבו לנסוע למרחקים כדי להוות שמחה ולהיות חלק בשמחת בעלי האירועים.

כהיום האירועים הפכו מדבר משמח לעול כספי עצום על המשפחות .אם פעם טרחנו קשות להיכלל ברשימת המוזמנים, כהיום אנחנו בורחים מכל אדם המחזיק תיק כבד באירועים כדי שלא ישלוף הזמנה וידביק לנו על כף היד.יתרה מזו, קיום הילדים במשפחה התבטל כלא היה. בכל בית שמתקיים בו אירוע כגון :חתונה, בר/בת מצווה,ברית מילה,בריתה ,חנוכת בית,אירוע לקרת גיוס הילד ועוד השד יודע מה,  הראשונים שסובלים מכול ההמולה מסביב אלה הם הילדים. בכל בית כזה הכנת האירוע הממשי מתחיל שבוע טרם מועד האירוע, שבמהלכו מגיעים כל טועמי הטלה (משקה מסורתי המופק בתוך הבית),לשי הבוהו (הבצק לאנג'רה המסורית) וכל יודעי הדבר ונותני עצות הממלאים את הבית הקטן בקומה השלישית שבקושי מסוגלת לארח את הדירים הקבועים. ונמשך שבוע לאחר מועד האירוע שגם אז באים כל מבקשי השאריות במסווה של מתעננים בגורל בעלי באירוע. שבועיים או יותר בחיי הילדים אין פינה להכנת שעורים,אין מיטה לשון עליו ואין להם זכות אלמנטארית של פרטיות ולעומת זאת הם חשופים לכמויות עצמות של אלכוהול זמין.המהומה בהול הכניסה לדיור המשותף ,הרעש והזוהמה שנוצרת משאריות ,משמשים לדלק לאלה המחפשים להדביק בנו סטיגמות וגורמים לשנאה וטינה בין הדיירים מבני הקהילה ולשאר הקהילות.

אי לכך,להלן תוכנית הפעולה למיגור התופעה. 

1. כיוון שרוב מקיימי אירוע של ברית מילה או בריתה הם אנשים צעירים, כאשר תהיו מוזמנים לאירוע מסוג זה ומקום מגוריהם מרוחק כ 40 ק"מ ומעלה. נצלו את הטלפון הקווי ואו הנייד שברשותכם ,תתנצלו בפני בעל האירוע שלא תוכלו להגיע. ואם מצפוניהם מכביד על הנשמה ,שימו 50 ¤ במעטפה עם בול ושלחו לכתובתו. זה יעשה את העבודה.

1. אם אתם לא גרים באותה שכונה. אין ללכת לאירועי גיוס ואו שחרור ואין לשים כסף בכל מקרה.

1. חנוכת בית במקורה באה להראות את הישגיו של האדם. ובאי האירוע לא אמורים לתת כסף אלא, מתנה צנועה כמו דברי נוי וגן,כלי בית ועוד. במקרה שלנו האירוע משמש מקור לעזרה הדדית לכאלה שהסתבכו עם הוצאות מעבר ליכולתם, או כאלה שנותרו ללא פרוטה להתחיל את החיים החדשים ,אך יש לבדוק כל דבר לגופו.וזאת כיוון שבלא מעט מקרים הכספים האלה שימשו להוצאות בילוי כגון:נסיעה לאתיופיה ועוד.ולעומת זאת כל ההתרמות הקשורות בנושא של חולי יבורכו ויש להתגייס למענן.

1. פעם היה הבדל ברור בין חתונה לבר מצווה. כהיום אירועי ברי מצווה נחגגים באותה מידה כאלו היו חתונות. אלה וגם אלה נחגגים באולמי אירוע ולאחר מכן במועדונים. באלה וגם באלה שוחטים בקר וכבשים .באלה וגם באלה מרוקנים את כל המעט שיש על חשבון המחר.ובכל זאת יהיה ההבדל הקטן, למרות שהגבולות היטשטשו ואיבדו את גבול הטעם הטוב. יש לבוא בהדברות עם בני הבית ולשכנעם שברי מצווה הינם אירועים שאמצנו לעצמנו והוציאנו אותם מההקשר. בסופו של דבר זהו אירוע חשוב שמציין נקודת זמן מסיומת בחיי הילדים ,אך אין צורך שיהיו לסבל. ובכדי שיקבלו את המשמעות האמיתית שלהם,יש לחגוג אותם בחוגים קטנים אף אולי רק בבית כנסת .במידה ואין אפשרות לשכנעם יש לדרוש ביטול האירוע הכפול ולקיים אירוע קטן באולם בלבד עם מספר מוזמנים ידוע החיים במרחק גיאוגרפי מצומצם שלא יגדל מעל 50 ק"מ. כל מי שרוצה לתרום את חלקו וחי רחוק יעשה זאת שוב בעטפה עם סכום סמלי. שינויים אלה קשים לעיכול,אך ניתנים למימוש.וזאת אני טוען מניסיון אישי.אף לאחרונה שמתי לב שעל גבי ההזמנות המחולקות אנשים מעיזים לציין שהאירוע מתקיים רק באולם. ואם גם זו סנונית ראשונה זה מראה את הרצון להשתנות.

1. בכל מקום בעולם כולל בעברה של הקהילה,זוג צעיר שמתחיל את חייו נתמך על ידי הוריו. עוד באתיופיה ההורים דאגו להקמת קורת גג,למספר מסוים של עדר ובקר,לכמות יבול מסוימת ועוד .כל זה נועד להעמיד את הזוג על רגליו ולתת לו תשתית בריאה לעיצוב חייו העתידי. הפרדוקס הוא כאן הזוג הטרי שמתחייב לאולם האירועים ועוד אין ספור בתי עסק מתחיל את חייו בחוסר ולא יוכל להסתמך על הוריו שגם הם מקיימים אירוע נוסף במקביל אליו ומתבוססים בחובות משלהם. אין בזה שום היגיון כלכלי ,אין בזה שום היגון חברתי חוץ מחיי אשליה והזמנת צרות בכמויות עצומות . הפתרון אינו פשוט ,אך יש להתחיל לנסות אותו. כל מי שמתעתד להינשא יקיים שיחה גלויה על היתרונות והחסרונות של קיום האירוע הכפול ויסיק את המסקנה המתבקשת. יש לי תקווה שרוב ההורים שמאסו מכל הנושא יוכלו להוביל את השינוי המתבקש. 

1. אירועי האבל: ראו אזה פלא, מסתבר שכולנו בר חלוף. מנהגי האבלות בקהילה יותר קשים מן האבל עצמו. לקהילה יש מנהגים קדומים ויפים של עזרה הדדית ותמיכה וזאת יש למנף ליותר דאגה כאשר האדם בעודו חיי. מנהגי הייסורים והבכי בעת אובדן קרוב משפחה מושאים להערצה.אך בעיניי הם אינם יותר מהתקהלות המונית ללא תכלית. כל אדם כאדם באשר הוא מגיע לו כבוד אחרון.וזאת ניתן לעשות בדרכים שונות .חשוב מכל לדאוג ולהטיב שהאדם יגיע לדרכו אחרונה בכבוד. לעשות הכול ולעמוד לצדו כל עוד נמצא בחייו. לא מזמן הלך איש מבין הקהילה לעולמו והמונים שבאו מכל קצוות הארץ גדשו את מדשאות השכונה ואחדים מהבאים ישבו בצד כאשר בירה קרה מונפת בידיהם. עובר אורח שהזדמן במקרה עצר לידי ופנה אלי ואמר " איך יתכן שתוכלו להתאבל כאשר אתם שותים משקה חריף. האם ההמונים שם בוכים או שרים ?" . נשטפתי בזיעה קרה המילים בפי נותרו באוויר החלל. האיש המשך לדרכו ובי גמלה החלטה ולבקש מכולם לחדול ממנהג מבזה זה.

הדבר הראשון שעלה במחשבתי הינו נושא ההתרמה שמתקבלת ביום האירוע וביום השבע.אותם חברים המסתובבים עם מחברת פתוחה ומקבלים התרמה של כמה שקלים שאמורים לעזור לאבלים בנשיאת ההוצאות הרבות.אך ההתרמות האלה הם גם המקור לבעיה. כסף הינו מקור הרוע.גם במקרה מצער זה בני המשפחה מגיעים למריבות ובעיקר חשים שחייבים לפרועה את החוב שקיבלו מההמון שבא ונכנסים להוצאות שלא נחוצות ולא תורמות מאום לנפטר. שוב גורמות למריבות ושכנות עכורה. תבוטל ההתרמה, יבוטלו מנהגי שתייה חריפה ושחיטת בהמות בעת אבל. חובה להתחשב בסובבים אותנו ולא רק בעצמנו. אין לדרוש מאחרים לכבד אותנו כל עוד שאנחנו לא מכבדים אותם.    

<<