קהילת יוצאי אתיופיה מכאן והלאה / תמונה : רויטרס

שתף :

February 21, 2012

גם מרוץ מרתון בן 42 קילומטרים מתחיל מהקילומטר הראשון, הדרך לשוויון חברתי אולי לא נראית כרגע באופק, אך הוא בהחלט יכול להתחיל מאיתנו, היוזמה הברוכה .

יש לא מעט מצבים בחיים בהם אתה נתלה בין חסדיו של האחד למצבי הרוח של האחר, זה יכול לפגוש אותנו בעבודה עם הבוס הקשוח, בצבא עם המפקד שאינו תמיד מסביר פנים או בכלל עם בעל הדירה ממנו אנו שוכרים את החלקה הקטנה לשים את ראשנו בסיום היום, אם כן בשאר החיים היכן אנו משפיעים על גורלנו ומעצבים בעצמנו את חיינו שלנו ושל דור ההמשך ?

בואו נסתכל רגע על המחאה החברתית ? עיקרה הוא הכלכלה, ישנו מחסור בדיוק ציבורי, מעמד הביניים קורס והדור הצעיר בכלל לא יכול להרשות לעצמו דברים בסיסיים שהיו כאן מאז ומתמיד ברי השגה עבור זוג עובד, נניח משהו כמו דירה, תדמיינו ואז תשכחו כי ידכם אינה משגת כעת, אבל מה אנחנו עושים בשביל למחות ? בעיקר לייק בפייסבוק או שיתוף לצורך הנקודה, נמתין לקיץ כדי שיהיה נוח וגם קצת חופש מהעבודה ואז נרים ראש, מעבר לזה עולם כמנהגו נוהג, למה ? למה אם כן אנו ממשיכים לספק חומר לתקשורת שגם ככה עושה ימים כלילות ומעצימה ומנפחת דברים גם כאלה אשר אינם מוכחים כדרמתיים וברי עשייה ?

הכרה בבעיה – צעד ראשון

עכשיו נעבור לאפליית יוצאי אתיופיה, עיקר המחאה הוא על אי שילובם של ילדים של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך יחד עם שאר החברה הישראלית, תעסוקה שאינה הולמת סטודנטים ולאחרונה גם על יחס הדיירים בשכונות מסוימות, גם כאן למעט הפגנות או בשמן החדש מחאות, לא התרחש יותר מידיי, עכשיו תשאלו מה יש לכותב להציע ? לא בשורה משמיים אבל בהחלט צעדים פרקטיים, כאלה אשר יוליכו כל אחד מאיתנו כמה שלבים במעלה ההר וינחילו אולי שקט בגזרה, הראשון שבהם הוא להכיר בבעיה, אומרים חכמים : " הדרך להחלמה מתחילה בהכרת הבעיה ", אנחנו יוצאי אתיופיה מסרבים להיות כנים עם עצמנו ולומר בפה מלא את הטעויות שלנו, הראשונה שבהם הינו החינוך מהבית, אני חלילה לא בא בטענות לאף הורה מיוצאי אתיופיה, אבל, ישנם נושאים אשר לוקים בחסר, לדוגמה : הראשונה ואולי יתחברו לעניין זה רבים, נושא הדיור, הסיבה שצצה לאחרונה ההתבטאות הקשה מצד שכונת בר – יהודה בקריית מלאכי היא כי שמחתם ולא עלינו אבלם של רבים מבני הקהילה נחגג כאילו היה זה המרחב הפרטי שלהם, כאשר רובם גרים בבניינים משותפים, לא ייתכן שהורינו ומשפחותינו יבשלו קדירה עם בשר וריח שאינו מוכר לשכנינו במרחב המשותף של דיירי הבניין, על כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות לערוך הסברים בקרב חלקת הבית שלו, הורים, סבים ודודים וללא בושה, ככה נגן על נורמות חברתיות ועל דור ההמשך שלנו אשר יהיה פחות חשוף למראות הללו . מה גם שזה לא נעים לראות נערים וילדים מתרוצצים סביב מתחם מלא באלכוהול ובשר, וערים עד מאוחר ונחשפים למראות שכל ישראלי לוודאי היה מונע אותם מילדיו .

הכוונה תעסוקתית באקדמיה

לעניין התעסוקה של אקדמאים יוצאי אתיופיה, אתחיל מכך שלימודים אינם מספקים, ללמוד חומר במשך כמה שנים ולשנן אותו ולגשת למבחן עם זיכרון טוב, זה לא מה שיבטיח לנו מקום בתחרות הקשה בשוק העבודה בישראל שהופך לתחרותי מידיי יום, אלא יש לבצע פעולות הכנה לשוק העבודה, כמו הכוונה מקצועית, קורסי הכנה למבחני תעסוקה כמו מרכזי הערכה שרבים מבני הקהילה מתקשים בשלבים מסוימים בו . ישנם עוד תובנות שלמות בתחום הלימודים של מה רצוי לעשות על מנת להתקדם בהם, נתחיל עם הבסיס שנכתב כאן .

חינוך הילדים למצוינות

בדומה לשאר הדברים שכבר נכתבו מעלה, גם בעניין הפרדת ילדי העולים האתיופים משאר ילדי הצברים הישראלים ורישום נפרד לבתי ספר, הן בנתניה והן בפ"ת, גם כאן ראוי שנתחיל בהכרה של מספר בעיות שבסיסן מתחיל בחינוך מבית, ככל שהסטיגמה תדבק בקהילת יוצאי אתיופיה כקהילה נחלשת וכזאת שלא נעים להתגורר עימה ולעבוד איתה, כך ימנעו הורים ישראלים מלצרף ילדיהם לבית ספר בהם נמצאים אוכלוסיות חלשות כמו יוצאי אתיופיה, אשר לא מוסיפים לממוצע בית הספר מבחינתם, גם כאן ישנו הצורך בהכרה חד- משמעית שיש צורך בהסברה של אקדמאים יוצאי אתיופיה להורים כי על ההורים וילדם לעבור למצב חדש מבחינתם, למשל : יום לימודים מתחיל עם סנדביץ' לבית הספר, הילד משתתף בשיעורים, בחזרה הביתה ההורים יתענינו יותר במהלך יומו של הילד ולא רק ידרשו בשלום ציוניו אחת לחודש, עזרה בשיעורי הבית ( למי שיש אחים גדולים ) ללכת לישון בזמן, עייפות גורמת לאי חשק בלימודים וגם לאלימות בקרב ילדים . ההורים במקרה זה נדרשים להוריד קצת מהאגו ולנסות ללמוד מה הכי טוב בעידן המודרני עבור ילדיהם .

אחדות קהילתית

אין כאן משום אמנה שכולנו צריכים לחתום עליה, אך ברגעי משבר בדר"כ העם הישראלי מתאחד, לצערינו אלו רגעי משבר והגיע הזמן שרובנו נבין שרק ע"י זניחת האגו בצד ואחדות קהילתית, נגיע להשגים ולהתחלת טירפוד הגזענות כלפינו, בעת האחרונה ישנם קבוצות רבות ומצליחות, כאלה אשר יוזמות ומגיבות ליחס כלפי יוצאי אתיופיה ויוצרות הד תקשורתי אשר מעורר את הח'ברה הישראלית, לא יקרה כלום אם האחד ישמע את משנהו ונשב יחד על מנת לגבש תוכניות אשר ישפיעו, עצם האחדות תגרום לדברים לקרות מאליהם 

<<